LIMITED נ' בע"מ ואח'

החלטה

1. המבקשת, חברת Power Marine Limited (להלן : "המבקשת") הגישה בקשה למתן סעד זמני, כנגד המשיבות : אשדוד סחר עץ בע"מ (להלן : "חברת אשדוד") ואורדילן חברה לייבוא ושיווק בע"מ (להלן : "חברת אורדילן"), חברות שעניינן סחר בעץ, וכנגד חברת נמל חיפה בע"מ. הסעד אשר התבקש, היה להורות על עיכוב הוצאה מנמל חיפה משטחי עץ, כמפורט בבקשה.

2. ביום 29/10/201 ניתן על-ידי הסעד המבוקש, ונקבע כי היה ו"חברת אורדילן" תפקיד בקופת בית-המשפט סכום של 41,903$, יתייתר הצורך בדיון במעמד הצדדים והצו יפקע. סכום זה לא הופקד. לא הוחלט באותו מעמד על ערבות ו/או עירבון.

3. בינתיים, הסכסוך, בין המבקשת ל"חברת אשדוד" הסתיים, וביום 25/11/2010, ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין המבקשת ל"חברת אשדוד".

4. ביום 3/11/2010 התקיים דיון במעמד הצדדים.

עמדתה של "חברת אורדילן" הייתה, כי לבית משפט זה אין כלל סמכות לדון בבקשה, מחמת סעיף שיפוט ייחודי בשטר המטען אשר הוצא על-ידי המבקשת עצמה. המבקשת לא גילתה זאת לבית המשפט, והלכה היא, כי המבקש סעד צריך לבוא לבית המשפט בידיים נקיות, משלא גילתה זאת המבקשת, ידיה אינן נקיות והיא אינה זכאית לסעד.

יתר על כן, הסעד שהתבקש וניתן, גורם נזק, ניתן היה להגיש בקשה לעיקול בלבד ואז לא היו נגרמות הוצאות מיותרות.

"חברת אורדילן" סוברת, כי אין לתובעת כל עילת תביעה נגדה, ומכל מקום, על-פי הדין והפסיקה כל סעד זמני יש להבטיח על-ידי ערובה ועירבון.

דברים אלו נכונים ביתר שאת, כאשר התובעת היא חברה זרה, ומקום מושבה באיי מרשל, ועל כן יש לחייבה בצד הסעד הזמני – בהפקדת ערובה ועירבון כנדרש בתקנות.

מנגד עמדת ב"כ המבקשת, כי אין המדובר בסעיף שיפוט ייחודי, וכי לבית משפט זה סמכות מקבילה לדון בתביעה.

לעניין טענת "צו מניעה מול צו עיקול זמני", במהותו מדובר באותו סעד, האמור לשמר את המטלטלין כבטוחה להבטחת נזקי המבקשת. הבקשה לסעד זמני בצורה של צו מניעה, היא מכוח זכות עיכבון חוזית, הנקובה בסעיף 12 לשטר המטען.

עם זאת, ב"כ המבקשת הסכים לקבל עיקול זמני על סחורות ממחסני המשיבות.

5. ביום הדיון, הוגשו בקשות נוספות :

א. בקשת ב"כ המבקשת להגיש תצהיר משלים, מאת מר ליאור רובינשטיין, כתמיכה לבקשה למתן סעדים זמניים, לאור התפתחויות שאירעו לאחר מתן הסעד הזמני : הוצאות חבילות עץ על ידי המשיבות חרף הצו, הפסקת פריקת אריזות העץ ב- 31/10/2010, בשל תלונות עובדי הנמל, כי נעקצו על-ידי חרקים, ופירוט עדכני של הנזקים אשר נגרמו למבקשת, כתוצאה ממעשי ומחדלי המשיבות.

ב. בקשה לתיקון כתב התביעה, בשל אירועים אשר אירעו לאחר הגשת כתב התביעה.

הבקשה נתמכה בתצהיר משלים, של מר רובינשטיין, וממנו עלה, כי במחסן הנמל מאוחסנים מאז יום 31/10/2010, כ-9 אריזות עצים, אשר הובלו תחת שטר מטען מס' 6, אשר הנשגרת שלו היא "חברת אורדילן".

בדיעבד התברר, מהודעת ב"כ "אורדילן" מיום 22/2/2011, כי שווי 9 אריזות העצים מסתכם ב- 5,100$. דמי האחסנה בגין המטען הנמצא בנמל מיום 31/10/2010 מסתכמים ב- 15,000 ₪.

דין פרוטה כדין מאה, אך ניתן היה לסבור, כי גם כאן אפשר יהיה לבוא לידי הסכם, במקום זאת המלחמה רק הסלימה, וחבל.

6. ב- 8/12/2010 , "חברת אורדילן" הגישה בקשה לחיוב בערובה לתשלום הוצאות, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על סך 35,000 ₪, הואיל והמבקשת, בעלת האוניה, הינה חברה זרה הרשומה באיי מרשל, אשר אינה מדינה בעלת אמנה כמשמעות מונח זה בתקנות בדבר ביצוע אמנת האג, 1954 (סדר דין אזרחי), תשכ"ט – 1968, והיא אינה בעלת נכסים ו/או כל רכוש בישראל, ומשכך "חברת אורדילן", תתקשה לגבות את המגיע לה במידה ותפסקנה לזכותה הוצאות.

גם לאור בחינת סיכויי התביעה לגופם, נראה כי אין מנוס מחיוב בערובה : בהתאם לסעיף השיפוט הייחודי שבשטר המטען התביעה צריכה להתברר באיי מרשל, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית, המטען כאשר עלה לאונייה היה תקין, וייתכן בסבירות גבוה מאוד שמקור החרקים הוא באונייה או במטענים אחרים שהובלו בה, תנאי ההובלה שסוכמו לא כללו חיוב בדמי השהייה, "חברת אורדילן", לא הצהירה הצהרות לא נכונות לגבי משקל המטען כנטען על-ידי המבקשת. "חברת אורדילן" אינה רואה ואינה שוקלת את המטען בעת רכישתו, אלא מסתמכת על הצהרת המוכר ובהתאם גם משלמת לו. מכל מקום, המבקשת היא זו שרשמה את המשקל והנפח של המטען על גבי שטר המטען, ומכאן שעליה לבדוק עם עצמה מהיכן קבעה את המשקל, ואם ראתה בו בעיה, מדוע נזכרה רק עתה. יתרה מזאת, משקל המטען מושפע מהטיפול הכימי שעבר ומאופן אריזתו, ולכן במקרים מסוג זה המשקל יכול לעלות על הנפח. בניגוד לנטען על-ידי המבקשת, ההכרזה בדבר תום המסע לא רק שלא נעשתה בהסכמה, היא גם נעשתה שלא כדין.